Dmaye
Daf 32a
משנה: הָיוּ לוֹ תְאֵינִים שֶׁל טֵבֵל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהוּא בְבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַשָּׂדֶה אוֹמֵר שְׁנֵי תְאֵינִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה וַעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר וְתִשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הָיוּ דְמַאי אוֹמֵר מַה שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת.
Traduction
Si l’on a chez soi des figues inaffranchies et qu’étant à la salle d’étude ou aux champs, le Shabat arrive (309)Comme il est à craindre qu'il soit trop tard pour prélever les dîmes., on dit: ''2 figues (sur 100) que je séparerai formeront l’oblation, les 10 suivantes la dîme, et les 9 autres la 2e dîme''. S’ils sont seulement douteux, on dit: ''Ce que je séparerai demain sera pris comme dîme, et le complément en sera auprès; sur ce que j’aurais distrait comme dîme, on prendra l’oblation de la dîme, et la 2e dîme sera à droite ou à gauche''. Et on la rachète contre argent. G. voir (7,6)
Pnei Moshe non traduit
מתני' היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש וכו'. בערב שבת מיירי ומתירא שמא יקדש עליו היום ולא יוכל לעשר והאי מתני' בבבא דרישא נמי כהאי תנא דמתני' דלעיל אתיא ורבי מאיר הוא דסבירא ליה יש ברירה אף בדאורייתא ואינה הלכה אלא צריך שיפריש למחר קודם שיאכל וכמו בסיפא גבי דמאי דקתני בהדיא להפריש למחר ומשום שהתנה וקרא שם מע''ש מותר להפריש בשבת בין דמאי ובין ודאי בכה''ג דמיירי הכא שהודאי טבל ברשות הוא כדפרישית הכל במתני' דלעיל:
ומעשר שני בצפונו או בדרומו. גבי דמאי בכולה פרקין קתני הכי וכן לעיל (בפ''ה) ולא קתני הכי בודאי וטעמא דמילתא משום דבכל מקום דתני הכי בדמאי מיירי שרוצה לאכול זה המעשר שני ג''כ כדקתני ומחלל על המעות לאכלו ואי אפשר לחלל מעשר שני עד שיקבע לו מקום בתחלה כדקתני בהדיא בתוספתא אליבא דחכמים והבאתי בהלכה דלעיל אבל בודאי טבל לא קתני הכי בפרקין משום דדינא דודאי טבל אתיא אליבא דתנא דס''ל דשרי לאכול בשבת קודם הפרשה אחר שקרא שם דיש ברירה וסומך על שיפריש התרומה והמעשרות לאחר השבת הלכך לא בעי הכא למיתני דין דקביעות מקום לענין חילול מע''ש:
הלכה: מַיי כְדוֹן מִכְּבָר לִכְשֶׁאַפְרִישֶׁנָּה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה תְרוּמָה טְהוֹרָה מִכְּבָר לִכְשֶׁאוֹכְלֶנָּה הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה תְרוּמָה טְמֵאָה לִכְשֶׁאֲנִיחֶנָּה בְּזָוִית.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מאי כדון. השתא מפרש לה והיאך הוא מתנה באינו רוצה עכשיו לקרות שם תרומה:
מכבר לכשאפרישנה. מעכשיו ולאחר שאפרישנה תהא עליה למפרע שם תרומה:
הגע עצמך שהיתה תרומה טהורה. וראויה לאכילה לכהן בשבת וע''כ צריך הוא שיפרישנה מע''ש והאיך יתנהג בשאינו רוצה לקרות לה שם תרומה עכשיו וקאמר שאם היא טהורה יאמר מכבר ולכשאוכלנה אם הוא כהן או שיאמר ולכשיאכל הכהן תחול עליה שם תרומה:
הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה. שנטמא הטבל והתרומה טמאה אינה ראויה לאכילה ולשריפה עומדת ואיך יאמר בה:
מכבר. מעכשיו ולכשאניחנה בקרן זוית כדי ליתנה לכהן לשורפה אחר השבת תחול עליה שם תרומה וכדי לתקן הטבל קורא לה שם דחולין טמאין חזו ליה:
תַּנִּי מְטַלְטְלָהּ אֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאֶחָד תְּרוּמָה טְמֵאָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הָדָא אָֽמְרָה טֵבֵל שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּנַאי מוֹתָּר לְטַלְטְלוֹ בְשַׁבָּת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹתֵן עֵינָיו בְמִקְצָתוֹ וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תני מטלטלה. בשבת אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה. משום שבתנאי שמער''ש וקרא לה שם מותר לטלטל אפי' לתרומה טמאה:
וא''ר זעירא הדא אמרה וכו'. וממתני' שמענו כן שהרי כשאומר שאני עתיד להפריש עדיין טבל הוא כשמטלטלה בשבת להפריש אחר התנאי ומשום שכבר יש עליו תנאי וקרא שם מע''ש מותר לטלטלו:
32a אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר אָדָם עוֹמֵד מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר הֲרֵי זוּ תְרוּמָה לְמָחָר וְאֵין אָדָם עוֹמֵד בְּשַׁבָּת וְאוֹמֵר הֲרֵי זוּ תְרוּמָה לְמָחָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אֵין אָדָם עוֹמֵד מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר הֲרֵי זוּ תְרוּמָה לְמָחָר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם וּמִילְאֵהוּ מִן הֶחָבִית מַעֲשֵׂר טֵבֵל אִם אָמַר הֲרֵי זוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָחָר מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ הֲרֵי זֶה תְרוּמָה אִם אָמַר הֲרֵי זֶה עֵירוּב לֹא אָמַר כְּלוּם. פָּתַר לָהּ לְשֶׁעָבַר. וְהָתַנִּי רִבִּי חִייָא אָמַר אִית לָךְ מֵימַר לְשֶׁעָבַר. וְחָזַר בָּהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן מֵהָדָא.
Traduction
R. Isaac ben Eleazar dit (305)Cf. même série, (Shabat 18,1).: on peut, le vendredi, prévenir que le lendemain on déclarera l’oblation nominale sur tels objets (non rédimés), mais cette déclaration conditionnelle ne peut pas avoir lieu le samedi (lorsque p. ex. des objets impurs ont été purifiés au bain, aussi longtemps qu’il ne fait pas nuit, l’on ne peut pas d’avance énoncer pour eux cette condition). Au contraire, R. Yossé ben R. Aboun dit que, même le vendredi, l’on ne peut pas établir cette condition (306)Car, rien n'empêche le prélèvement en ce jour.. Le second avis de R. Isaac ben Eliezer n’est-il pas contredit par une Mishna (307)Mishna, (Teboul yom 4,4)., où il est dit: si quelqu’un a des cruches qui ont été purifiées le jour même de leur impureté (308)Il ne faut pas oublier qu'en ce cas on doit attendre la nuit pour prélever l'oblation, qui - sans précaution- deviendrait nulle et bonne à être brûlée. et qu’il y transvase le contenu d’un tonneau plein de dîme inaffranchie (dont il y a à prélever encore le 100e), la désignation faite pour le lendemain comme dîme d’oblation après la nuit survenue est valable (dès lors le contact de ce jour lui est interdit); mais si c’est un vendredi soir et que l’on veuille aussi s’en servir comme repas d’eruv (mélange des distances pour le samedi), cela ne se peut pas (puisqu’en ce cas le repas n’est pas valable, l’oblation n’étant échue qu’à la nuit); comment donc se fait-il que R. Yossé interdise le prélèvement conditionnel fait d’avance le vendredi? Cela ne s’applique, fut-il répondu, qu’au cas du fait accompli, non au principe. Mais R. Hiya a enseigné que, selon la barayeta, on peut déclarer d’avance qu’il y aura là l’oblation dès la nuit (sans qu’il s’agisse du fait accompli)? Devant cette objection, R. Yossé ben Aboun renonça à son avis. Comment se peut-il qu’il émette les dites conditions en cas de doute (en raison des précautions qu’exige l’oblation, une fois qu’elle est prélevée)? C’est permis en principe, fut-il répondu, lorsqu’on déclare désirer un effet rétroactif sur le jour, de l’opération faite au soir, du prélèvement des parts dues au moment de manger. On peut s’efforcer d’expliquer qu’il n’y ait pas à craindre de laisser l’oblation devenir impure; car on ne permettra la déclaration rétroactive qu’au sacerdote qui la consommera; et pour éviter de transporter de l’oblation un samedi au cas où elle serait devenue impure (ce qui est interdit), il déclarera qu’elle produise son effet, dès qu’il l’aura remise dans un coin. On a en effet enseigné que l’on peut transporter, le jour du Shabat, des fruits qui seront libérés nominalement le lendemain, et donneront soit de l’oblation pure, soit de l’impure. Cela prouve, dit R. Zeira, que l’on peut transporter (et libérer) en ce jour des objets inaffranchis, pour lesquels on a établi des conditions la veille du Shabat. Comment agit-on en ce jour pour libérer des objets inaffranchis? Tout en désignant des yeux une partie, on en mange et on laisse la partie désignée (à remettre un autre jour au sacerdote).
Pnei Moshe non traduit
גמ' א''ר יצחק בר אליעזר וכו'. גרסינן להא לקמן בשבת פ' מפנין (בהלכה א) ושם הגי' מדוקדקת:
אדם עומד מע''ש ואומר ה''ז תרומה למחר. כלומר דקמ''ל שיכול להתנות לקרוא לה שם ושתהא חלה עליה תרומה בשבת ולא קודם:
ואין אדם עומד בשבת ואומר ה''ז תרומה למחר. כצ''ל וכן הוא בפ' מפנין. ואע''פ שאינו מפרישה בשבת מ''מ אפילו קריאת שם לא יקרא לה הואיל דאינה ראויה להפרישה בשבת:
ר' יוסי בר' בון. פליג דאפילו מע''ש אין לו לקרות שם תרומה למחר מכיון שאינו יכול להפרישה בשבת ומתני' דקתני דקורא שם מע''ש משום דא''א לו בענין אחר שהוא בבית המדרש או בשדה ואין לו פנאי לתקן אבל בעלמא ס''ל דאסור לכתחילה לקרות שם מע''ש שתהא תרומה בשבת:
מתניתא דמסכת טבול יום פליגא על ר' יוסי בר' בון דתנינן שם (בפ''ג) לגין שהוא טבול יום. כלי שנטמא וטבלו אותו והוא טבול יום ומלאוהו מן החבית שיש בה מעשר טבל והוא מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו אם אמר ה''ז תרומת מעשר משתחשך ה''ז תרומה למחר כך הוא במשנה שם וכך הוא במפנין ובכאן נמצאו תיבות בטעות בספרי הדפוס וכלומר שהתנה שלא תהא תרומה עד שתחשך ומשום שאם תחול עליה תרומה קודם שתחשך היתה נפסלת בכלי שהיא טבולת יום דבריו קיימין:
אם אמר ה''ז עירוב לא אמר כלום. דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא שהרי אינה ראויה אפילו לכהן עד אחר הערב שמש שמעינן מיהת דיכול להתנות מע''ש שלא תהא תרומה עד השבת וקשיא לר' יוסי בר' בון:
פתר לה לשעבר. דהתם בדיעבד מיירי אם אמר ה''ז תרומת מעשר משתחשך אבל לכתחילה לא:
והתני ר' חייא אומר. ר''ח תני בברייתא אומר ה''ז תרומת מעשר משתחשך אית לך מימר לשעבר. בתמיה דהא אומר לכתחילה קאמר. וחזר בו ר' יוסי בר בון מהדא. כך הוא בפ' מפנין כלומר שהקשו לו מהדא דר''ח חזר בו:
Dmaye
Daf 32b
משנה: 32b הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵי כַלְכָּלוֹת שֶׁל טֵבֵל וְאָמַר מַעְשְׂרוֹת שֶׁל זוּ בְזוּ וְשֶׁל זוּ בְזוּ הָרִאשׁוֹנָה מְעוֹשֶּׂרֶת. מַעְשְׂרוֹתֵיהֶם מַעְשְׂרוֹת כַּלְכָּלָה בַחֲבֵירָתָהּ קָרָא לָהּ שֵׁם.
Traduction
Si l’on a devant soi 2 paniers de fruits inaffranchis (310)(Temoura 4a). et que l’on dise: ''les dîmes de l’un sont comprises dans l’autre'', le premier est libéré. De même, si l’on applique cette formule aux deux paniers réciproquement, le premier seul est libéré (311)Dès que, par ces mots, le 1er est affranchi, il ne peut plus servir à libérer le second.. Mais s’il dit: ''la dîme doit être prélevée de chaque panier pour l’autre'', la désignation nominale et locale les rend toutes deux valables.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרות זו בזו. המעשרות שאני צריך להפריש מכלכלה זו יהיו קבועים בחברתה:
הראשונה מעושרת. ומפריש מן השניה המעשרות של שתיהן:
של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת. שהרי קבע מעשרותיה בשניה אבל השניה אינה מעושרת שהרי כשאמר של זו בזו כבר נפטרה הראשונה ונתקנה וכי חזר ואמר ושל זו בזו מפריש הוא מן הפטור על החיוב שהרי הראשונה פטורה והשניה עדיין חייבת היתה ואין מפרישין מן הפטור על החיוב וצריך שיפריש מן השניה על שתיהן:
מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה. כשאמר כך קבע כאחת מעשרותיהן של כל אחת בחברתה לפיכך קרא שם ומפריש מזו על זו ומזו על זו ואינו יכול להפריש עליהן ממקום אחר:
הלכה: וְתַנִּי עֲלָהּ נוֹטֵל מִן הַשְּׁנִייָה שְׁתֵּי תְאֵינִים וּשְׁנֵי עִישּׂוּרִין וְעִישּׂוּר שֶׁל עִישּׂוּר. שְׁמוּאֵל אָמַר לָא מָצֵי תַנִּיתָהּ. אִין יְסַב חָדָא לְעֶשֶׂר. צָרִיךְ מֵיסַב חָדָא לְמֵאָה. אִין יְסַב חָדָא לְמֵאָה. צָרִיךְ מֵיסַב חָדָא לְאֶלֶף. אִין יְסַב חָדָא לְאֶלֶף. צָרִיךְ מֵיסַב חָדָא לַעֲשָׂרָה אֲלָפִין.
Traduction
On a enseigné à ce sujet: on prend en ce cas du second panier deux figues (pour la dîme d’oblation, ou 100e de chacun), puis deux dixièmes (soit pour la 2e dîme de chacun), et enfin un centième (pour celle qui, d’après ce compte, reste dans le premier panier, sans avoir été soumise à la 2e dîme). Selon Samuel, il est impossible que cet enseignement soit appliqué d’une façon exacte par dixième (312)Cf. Même série, (Maaser Sheni 4,8); car, si l’on prélève une figue par dix (soit 10 figues pour 90 y compris toutes les parts, et un dixième pour les neuf autres), il en restera toujours une inaffranchie, dont il faut aussi tenir compte, qu’il s’agisse de cent ou de mille ou de dix mille (donc, selon lui, le prélèvement se fera au moyen de parts un peu plus fortes, des neuvièmes au lieu de dixièmes).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ותני עלה. בתוספתא (פ''ח):
וזה לשון התוספתא היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה נטלה תרומתן ואמר מעשרות זו בזו הראשונה מעושרת של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת (ובספרי הדפוס כתוב בבבא שנייה אין הראשונה מעושרת וט''ס הוא) ונוטל שני תאנים שני עישורין ועישורו של עישור מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחבירתה קרא שם נוטל עשרים תאנים מאיזה מהן שירצה בזו מאה ובזו מאתים אם מקטנה הוא נוטל נוטל אחת עשרה ואם מגדולה נוטל נוטל את כולה לא השלים בזו מאה ובזו אלף אם מקטנה הוא נוטל נוטל חמש עשרה ואם מגדולה הוא נוטל נוטל את כל הששים מכאן ואילך לפי החשבון. והנני מפרש בתחלה לבבא הראשונה בפ''ע מפני שיש מבבא השניה ואילך בזו מאה בזו מאתים וכו' כמה חילופין וכמה טעיות וא''א להעמידה כמו שהוא לפנינו ולא שלטה יד המגיהים בת ספתא והנני מסדר לפניך כמו שהעתיק הש''ס לקמן היה בזו מאה ובזו מאתים וכו' וזהו סיפא דהתוספתא בעצמ' וא''כ צריך לגרוס בתוספתא נמי כן בזו מאה ובזו מאתים אם מקטנה הוא נוטל נוטל אחת עשרה ואם מן הגדולה הוא נוטל נוטל את כל הששים בזו מאה ובזו אלף אם מקטנה הוא נוטל נוטל חמש עשרה ואם מגדולה הוא נוטל נוטל את כולה לא השלים ונתחלפו השיטות בדפוס שם וזה פירושה דהתוספתא. ברישא דמיירי שאמר של זו בזו או שאמר של זו בזו ושל זו בזו דהדין בשתיהן שהראשונה מעושרת וצריך להפריש המעשרות מהשניה על שתיהן כדתנינן במתני' ומפרש לה בהתוספתא כיצד הוא עושה:
נוטל שני תאנים. והן לתרומת מעשר של שתיהן שבזו מאה ובזו מאה. כדמיירי הכא ששתיהן שוות ותרומה גדולה כבר הופרשה מהן בתחלה כדקתני שנטלה תרומתן שני עישורין ועישורו של עישור כלומר המעשרות של שתיהן שצריך להפרישן מן השניה ועישורו של עישור היינו התרומת מעשר ממעשר הראשון ויתור לשון הוא דהא כבר מני לתרומת מעשר דקתני נוטל שני תאנים וזהו דקא מתמה שמואל על לשון התנא דברייתא כדלקמיה:
שמואל אמר לא מצי תניתא. הכי כדנקט התנא בלישניה דקאמר נוטל שני תאנים והדר נקט ומני ועישורו של עישור אין יסב חדא לעשר צריך מיסב חדא למאה בתמיה כלומר אם כבר נטל הא' מעשרה והן השני תאנים שכל אחת א' מעשרה לתרומת מעשר של זו ולתרומת מעשר של זו והן בכלל המעשר הראשון דנקיט אבתרה וא''כ מאי האי דהדר קאמר ועישורו של עישור וכי עוד הפעם צריך ליטול אחד ממאה דהיינו עישורו של עישור והוא עצמו האחד מעשרה דכבר חשיב ליה:
אין יסב חדא למאת צריך מיסב חדא לאלף וכו'. וכלומר וכן אם היו כאן אלף תאנים בכל אחת ואחת ונטל התרומת מעשר של כל מאה ומאה מהן והיינו חלק תרומת מעשר א' ממאה מעשר וכי תאמר שצריך עוד ליטול תרומת מעשר חד וזה עישורו של עישור מן האלף בתמיה שהרי כבר נטל א' מכל מאה ומאה והוא עשרה והיא העישורו של עישור של האלף וכן אם היו כאן עשרת אלפים תאנים ונטל התרומת מעשר של כל אלף ואלף והוא מאה וכי צריך עוד ליטול חד תרומת מעשר עישורו של עישור מן העשרת אלפים בתמיה שהרי כבר נטל עישורו של עישור של העשרת אלפים והוא המאה. הדין הוא פירושא דמילתא דשמואל דלא מתמה אלא על כפילת הלשון של התנא ומאריך בתמיה זו דקאמר כל הני אין יסב כאדם שאומר וכי לעולם תאמר שצריך להפריש ולחזור ולהפריש וסיפא דהתוספתא אפרש לקמן בהעתקת הש''ס להסיפא:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָא עַל הָרִאשׁוֹנָה עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה וְעַל הַשְּׁנִייָא בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. עַל הָרִאשׁוֹנָה עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁקָּבַע שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת וְעַל הַשְּׁנִייָא בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁקָּבַע שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת וְשֶׁהִקְדִּים שֵׁנִי שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה לָרִאשׁוֹן שֶׁבִּשְׁנִייָה.
Traduction
R. Yossé ben Hanina dit: pour le premier panier (dont parle la Mishna), on transgresserait un précepte affirmatif, si, en cas de doute, on agissait selon ce qui est dit; pour le second panier, on transgresse, outre le précepte affirmatif, la défense de ne pas ajourner les prélèvements (Ex 22, 27); car pour le premier, il y a transgression du précepte affirmatif, en ce que l’on a déterminé d’un seul et même coup la première et la seconde dîme (ce qui doit se faire séparément), et, pour le second, il y a, en outre du premier défaut, le tort d’avoir désigné et prélevé la 2e dîme du premier panier avant la première dîme du second, contrairement à l’ordre prescrit par la loi.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי בר' חנינא על הראשונה עובר בעשה וכו'. על הראשונה ארישא דקאמר של זו בזו א''כ קבע שני שמות של מעשרות של זו וזו כאחת והרי כאן עשה לפי שצריך להפריש כסדר בתחלה מעשר ראשון של שתי הכלכלות ואח''כ מעשר שני שלהן וכדתנן לקמן (בפ''ג דתרומות) שאם הקדים מעשר שני לראשון עובר בל''ת שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר ומיהו הכא אין כאן ל''ת שהרי הכלכלה הראשונה היא שמעושרת וכשיפריש מהשניה יכול הוא להפריש בתחלה המעשר הראשון של שתיהן ואח''כ מעשר שני שלהן ואין ל''ת אלא על קדימת הפרשה אלא על העשה הוא שעובר מפני קריאת השם שקבע שני שמות של המעשרות כאחת וצריך לקבוע שם מעשר ראשון ואח''כ לקבוע שם מעשר שני:
ועל השניה. בסיפא שאמר מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה והדין הוא שמפריש מאיזו מהן שירצה אם היו שתיהן שוות ובזה יכול הוא להפריש בתחלה המעשר ראשון על שתיהן ואח''כ המעשר שני ואין כאן ל''ת אלא שאם אינן שוות דהדין הוא שצריך להפריש מזו על זו ומזו על זו בדווקא כדלקמן ונלמד מהסיפא דתוספתא א''כ כשמפריש מכלכלה הראשונה על השנייה מקדים הוא המעשר שני שבה למעשר הראשון שבשניה והרי כאן ל''ת והעשה משום קביעת השם כאחת כדפרישית בהרישא:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין אַתְּ תּוֹפֵס אֶלָּא רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בִּלְבַד. תַּמָּן תַּנֵּינָן הֲרֵי זוּ תְּמוּרַת עוֹלָה וּתְמוּרַת שְׁלָמִים הֲרֵי זוּ תְּמוּרַת עוֹלָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר מַה פְלִיגִין רִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנִין לְאַחַר כְּדֵי דִיבּוּר אֲבָל בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר לֹא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי מֵאִיר הִיא. הָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ.
Traduction
A cette objection, R. Eliézer répond que lorsqu’aux termes de la Mishna, on dit: ''les dîmes de l’un sont comprises dans l’autre'', c’est conforme à l’avis de R. Meir, selon lequel il n’y a pas d’effet réciproque dans les déclarations, et la première seule est valable (aussi, dès que l’on a rédimé le premier panier par une part du second, le premier est désormais affranchi, et dès lors il ne peut plus servir à rédimer d’autres parties; donc, toute déclaration contraire étant nulle et non avenue, il n’en résulte pas les interdictions prévues ci-dessus). C’est ainsi que l’on a enseigné ailleurs (313)Mishna,(Témoura 5,4) et ibid. babli, 25b.: si quelqu’un dit ''que cet animal serve d’échange à l’holocauste que je dois'', puis ''qu’il remplace le sacrifice de paix'', la première déclaration, à savoir de remplacer l’holocauste, est la seule valable, selon l’avis de R. Meir. R. Yossé fit à ce sujet la remarque suivante: ses condisciples auraient pu supposer que la discussion entre R. Meir et les rabbins ne porte que sur le cas où l’on a changé la déclaration un peu après la première, et qu’au cas où l’on s’est repris immédiatement après la première énonciation, tous seraient d’accord que la seconde est valable; mais, comme R. Eliezer vient de déclarer que notre Mishna est de l’avis de R. Meir, il en résulte que R. Meir est en désaccord avec les rabbins, même au cas où l’on se serait de suite repris;
Pnei Moshe non traduit
א''ר אלעזר דר''מ היא. על הסיפא קאי הא דקתני מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחבירתה דמשמע דוקא כשקבע השם כאחת הא לאו הכי תפוס לשון ראשון לעולם ואפי' חוזר בו בתוך כדי דיבור וכדדייק לקמן וזהו כר''מ דתמורה דתמן תנינן (בפ''ה דתמורה) אמר ה''ז תמורת עולה וכו' ה''ז תמורת עולה. דברי ר''מ דאית ליה תפוס לשון ראשון ורבי יוסי פליג עליה התם וס''ל דאם לכך נתכוין מתחלה דבריו קיימין ותמכר ויביא בדמי חצייה תמורת עולה ובדמי חצייה תמורת שלמים:
הוינן סברין מימר. דלא פליג ר''מ אדרבנן אלא אם לאחר כדי דיבור חזר ואמר תמורת שלמים דבהא ס''ל דאינו חוזר בו אבל בתוך כדי דבור שאמר תמורת עולה חזר בו ואמר תמורת שלמים לא פליג ומודה דיכול לחזור בו כך היינו סבורין לומר אבל מן מה דאמר ר''א דר''מ היא מתני' הדא אמרה דס''ל דאפילו בתוך כדי דיבור אינו חוזר בו כדמסיק ואזיל:
דִּי מַתְנִיתָא מַעְשְׂרוֹתֵיהֶן מַעְשְׂרוֹת כַּלְכָּלָה בַחֲבֵירָתָהּ קָרָא שֵׁם מִפְּנֵי שֶׁקָּבַע שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת. זֶה אַחַר זֶה אֵין אַתְּ תּוֹפֵשׂ אֶלָּא רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי אָבוּנָא מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי מֵאִיר בְּאוֹמֵר תְּרוּמָה זוּ תַּחַת שֵׁנִי חַייָב. בְּהֵמָה זוּ תַּחַת זְבָחִים שֵׁנִי חַייָב מִפְּנֵי שֶׁקָּבַע ב̇ שֵׁמוֹת כְּאַחַת הָא זֶה אַחַר זֶה אֵין אַתְּ תּוֹפֵשׂ אֶלָּא רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בִּלְבַד. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב הוּנָא אָמַר זוּ תְמוּרַת עוֹלָה חוֹזֵר בּוֹ אֲפִילוּ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר. כָּאן בְּמִתְכַּוֵּן לִפְחוֹת. כָּאן בְּמִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף. אָמַר הֲרֵי זוּ תְּרוּמָה אֲפִילוּ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ. אָדָם נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּשׁוֹ וְאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל תְּרוּמָתוֹ.
Traduction
puisqu’il est dit, à la fin de notre Mishna: ''Si l’on déclare que la dîme doit être prélevée de chaque panier pour l’autre, la désignation nominale et locale les rend toutes deux valables'', parce que les deux désignations ont été simultanées (314)Comp. Babli (Zevahim 30a)., tandis que si elles s’étaient suivies l’une après l’autre, la première seule eût été valable. Selon R. Abina, les sages se rangent à l’avis de R. Meir, et ils admettent que lorsque l’on désigne l’oblation pour les deux paniers, elle est valable; et de même si l’on désigne un animal en échange de deux sacrifices dus, il les représentera tous deux, parce que les deux désignations ont eu lieu simultanément; mais si elles avaient été faites successivement, la première seule eût été applicable. Tel n’est pas l’avis de R. Samuel bar R. Isaac, au nom de R. Houna: s’il dit que tel animal doive remplacer un holocauste, il peut y revenir au moment même où il a fait sa déclaration, parce qu’ici, au moment de reprendre sa parole, il veut diminuer le degré de sainteté (et, au lieu d’holocauste, il s’agira d’un sacrifice de paix; la renonciation est en ce cas admise par tous), tandis que s’il s’agissait, en reprenant sa parole, de rehausser le degré de sainteté, la première parole serait seule valable selon R. Meir (et, selon R. Yossé, les deux déclarations seraient bonnes, faute de pouvoir les énoncer d’un coup). Si, au contraire, il dit que tel objet serve d’oblation, il ne peut plus revenir sur sa parole, même au moment de l’énonciation (315)Comp. Babli, (Baba Batra129b).; c’est que l’on a l’habitude de consulter le savant lorsqu’il s’agit d’un sacrifice (l’on peut donc, en ce cas, revenir sur sa parole); mais on ne le consulte pas pour l’oblation (316)''Certaines éditions commencent ici le 7; mais Frankel trouve la coupure inexacte.''. Lorsqu’il s’agit de rédimer les 2 paniers l’un par l’autre,
Pnei Moshe non traduit
דהיא מתניתא וכו'. כלומר וכדדייק ממתני' דהכא דדוקא באם קבע שם מעשרות כלכלה בחברתה כאחת הוא דאמרינן דקבע שם הא בזה אחר זה לעולם אמרינן תפוס לשון ראשון ואפילו חוזר בו בתוך כדי דיבור הראשונה היא דמעושרת ומוקי לה כר''מ ש''מ דר''מ הכי סבירא ליה:
מודים חכמים לר''מ באומר תמורה זו תחת שני חייב. כלומר שאומר בתחלה תחול תמורה על זו ואח''כ תהא תמורה תחת שני שהיה לפניו בזה הכל מודים שתפס לשון ראשון וחייל תמורה על הראשון וחייב כלומר בדין תמורה שאם המיר מומר וחייב מלקות ארבעים שעבר על לאו דלא ימיר וקמ''ל דבכה''ג תמורה על הראשון הוא דחיילא:
בהמה זו תחת זבחים שני. כלומר או אם אמר בהמה זו תחת שני זבחים שהיו לפניו ובזה הכל מודים דתרווייהו קדשי דדעתו שלא תחול זו אא''כ חלתה זו:
מפני שקבע וכו'. אמר מר מפני שקבע שני שמות כאחת הא בזה אחר זה לעולם תפוס ל' ראשון ואפילו חוזר בו בתכ''ד ופריך לא כן וכו' דחוזר בו בתוך כדי דבור והאי אפילו דנקט הכי אשגרת לישן הוא וכלומר דאפילו אם רוצה לחזור בו חוזר אם הוא בתוך כדי דבור:
כאן במתכוין לפחות. דבורו הראשון כיון שאמר תמורת עולה ורוצה לחזור שלא תהא תמורת עולה כ''א תמורת שלמים וכן נמי בגוונא דמתני' לא תהא מעשרות זו בזו אלא זו בזו אינו חוזר בו אפילו בתוך כדי דבור כאן הא דר' שמואל במתכוין להוסיף שאומר בתוך כדי דיבור ותהא נמי תמורת שלמים דאז חוזר בתכ''ד ותרוייהו חיילי:
אמר ה''ז תרומה. על פירות האלו אינו חוזר בו אפילו תכ''ד מפני שנשאלין על הקדש כדקי''ל יש שאלה בהקדש והלכך לענין חזרה נמי אמרינן דחוזר בתכ''ד אבל אין נשאלין על התרומה דאין שאלה בתרומה ואינו יכול לחזור בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source